עיסאם דראושה, פעולות חבלה, אוצר: פריד אבו שקרה

June 22, 2019

 

עיסאם דראושה | פעולות חבלה

אוצר: פריד אבו שקרה

 

עִסאם דראושה מבטא בעבודותיו שילוב של ערכים אמנותיים השאובים מערכים הומניסטיים נדירים, אולי אבודים, עם רעיונות פוליטיים וערכים תרבותיים. דראושה משלב בין הגרפיטי, שחוקיו וכלליו שונים מאלו של האמנות הפלסטית, לבין עבודתו, הנשענת על חוקים משלה, וכך הוא בונה יצירה היברידית אישית ומיוחדת, המאופיינת בדמויות שפניהן מחוקות. מחיקת הפנים מבטאת את הניסיון לפרק את הזהות הפלסטינית "הפרטית" ולבטל את הזהות הפלסטינית "הקולקטיבית", ולהציב במקומן זהות "מלאכותית". החבלה המכוונת של דראושה בזהות של דמויותיו היא מעשה של קריאת תיגר, צעקה שתכליתה להנציח את דמויותיו אצל הצופים חרף המחיקה וההרחקה. הדמויות תובעות מהצופים בהן להיענות לאתגר, לשמר את התרבות המשותפת, לכונן זהות לאומית של המשכיות ולהנציח את הזיכרון הפלסטיני.

הדמויות בעבודותיו של דראושה מתאפיינות בזרימה מדויקת אך גם בוונדליזם ספונטני, בסגנון שמערב אימפרסיוניזם, ריאליזם והפשטה, באווירה אפורה ובו-בזמן רועשת, המשרה תחושת קרירות. פעם הוא חושף כאב ותקווה ופעם מסתיר אותם, כביטוי למצב הסוציו-פוליטי המורכב, המערב דאגות וחרדה עם שאיפה לשחרור ותנופה. הדמויות כמו מנסות להשתחרר מהכבלים שהוא יוצר במכחולו ולפרוץ את מחסומי הצבע המכסים את היצירה, תוך כדי פעולות של ביטול ומחיקה.

החבלה בדמויות ומחיקתן מנוגדות לעיסוקו המקצועי של דראושה כפיזיותרפיסט, המשקם ומרפא חולים. ואולם פעולות הביטול והמחיקה מציעות אפשרות משמעותית להבנת המציאות והזהות. ההבנה הזאת חשובה לא רק לכינון העתיד, אלא גם לטובת ההווה; זו הזדמנות לבסס זהות של אהבה, צדק, שלום ועשייה, במקום זהות המשדרת ניצול, פנאטיות והרס. הסכנה שעלולה לעכב ולהאריך את הסבל היא סכנת "ההשכחה", הנכפית על הפרט. דראושה מתעד את המציאות כמכלול של אירועים היסטוריים ופרקטיקות שננקטות נגד האדם בכל מקום, ובארץ זו במיוחד, כדי לבטל את ההשכחה של סוגיות גורליות אלו. הוא מרבה למחוק, להסתיר ולגרד את שכבות הצבע המצטברות, במה שנראה כניסיונות של חפירה ובנייה, ושוב מחיקה, ביטול והרס. הוא ממשיך להמתין לאותו רגע של לידה אמנותית, המנותקת מהסגנונות המסורתיים ומהטכניקות המקובלות שאמנים רבים נשבים בהן.

דראושה נאמן לרעיונותיו ולהתבוננות האמנותית שהוא יוצר מחדש, ומעניק לשפת הציור קיום עצמאי דרך צורה, צבע ומשטח. הוא חוקר כל פרט ומנתח אותו במאמץ למצוא את החיבור בין כל הצבעים ובין הגרפיטי לבין האמנות הפלסטית – למצוא את הקשר ההכרחי בינו לבין הזהות שלו, בינו לבין הקול הפנימי שלו, בינו לבין האמנות שלו – ובינו לבין העולם.

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload