סאהר מיעארי, אחמד אלערבי, אוצר: דור גז

June 22, 2019

 

סאהר מיעארי | אחמד אלערבי

אוצר: ד"ר דור גז

 

תערוכת היחיד של סאהר מיעארי בגלריה לאמנות אום אל-פחם, אחמד אלערבי, נפרשׂת על פני שלושה חללים המציגים פרקים שונים בעבודותיו מן העשור האחרון. מיצביו מורכבים מחומרים מודרניסטיים מובהקים – בטון וברזל – עשויים לעילא ובדייקנות. בדרך כלל שלדים של בניינים נעדרים חן ובוהק, אבל מיצביו של מיעארי מתאפיינים בניקיון ובהקפדה על אופן השימוש בחומרי היסוד לבניין. העבודות מעלות בהכרח את שאלת זהותו של יוצרן וכן את מעמדן ותפקודן הקונסטרוקטיבי והאסתטי בחלל הלבן שבו הן מוצבות. מיעארי אורג בהן שתי וערב של קרשים, בטון ועמודי ברזל בשילוב תפיסות לאומיות, אתניות, פוליטיות, דתיות ואסתטיות, וכך הוא מעורר שאלות בנוגע למקום שבו אנו חיים ובוחן את תודעת הכלל בנוגע למושגים של זרות ובית, חיקוי ומקור. הוא מעמיד את הצופה בפני שגרת חייו של פועל הבניין הפלסטיני ומעמדו בתודעה הישראלית הקולקטיבית.

דרך נקודת מבט של אמן-בנאי, מיעארי מרחיב את עיסוקו המרובד בנושא הבית הישראלי. הוא עוסק בתנאים שבהם הוא נבנה ("עבודה שחורה", כיבוש האדמה), בהפנמת האיום הביטחוני הקולקטיבי בתודעת הציבור הישראלי ובביטויו במרחב הפרטי (הפרטה של חדרי המקלט לבתים פרטיים), לצד בחינת האתוס העברי החלוצי לעומת האתוס הפלסטיני (בנייה מול הריסה, חלוץ עברי מול פועל בניין ערבי ועוד). בלב התערוכה מופיע ציטוט של פסוק מן המקרא, כתוב באותיות ערביות: "בְּאַחַת יָדוֹ עוֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחזֶקֶת הַשָּׁלַח" (נחמיה ד יא), כך שרק יודעי השפה הערבית יכולים לקרוא אותו, אבל רק דוברי העברית יכולים להבינו. משמעותו היא כי לצד העיסוק במלאכה ובבנייה, האדם עסוק גם בהגנה על עצמו מפני אויביו. מיעארי מתייחס לדמויות החלוצים שהתיישבו בעמק יזרעאל, שביד אחת עבדו את האדמה ובונים ובאחרת אחזו בנשק לצורכי הגנה. בעבודתו מיעארי מחבר בין החלוץ העברי לפועל הערבי וכורך יחד את זהותם וגורלם.

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload