חנאן ארמלי חדאד, אִסְתִעָאדה (שיחזור), אוצרת: מנאר זועבי

June 22, 2019

 

חנאן ארמלי חדאד: אִסְתִעָאדה (שִׁחזוּר)

אוצרת: מנאר זועבי

 

בחיפוש בנבכי הזיכרון, כל האפשרויות החזותיות והעיצוביות ניצבות בפני נפשו ודעתו של האמנית או האמן. דימויים עמומים באים והולכים, מתעצבים ומתפוגגים ואז חוזרים ומתמקמים בתוככי הנפש והגוף, טורדים את המנוחה, רודפים ומציקים כדי לתפוס את מקומם לנגד עינינו, לאחר שהותירו תחתיהם את אבק הזמנים ולאחר שהוסר מעליהם המסך.

למן הרגע הראשון של החיפוש מתחיל מהלך האיסוף והשחזור, שחזור של פרטים אישיים מדוקדקים שכוננו את רוח המקום והזמן והשפיעו על היווצרותה של מכלול שלם של אירועים, תקוות, חלומות, אכזבות, שמות וימי־חיים. איסוף של חלקים, שיירי חפצים, מילים, קולות וסיפורים רבים.

נתיב החיפוש אחר רכיבי הזיכרון מלא במכשולים ומתנגשים בתוכו שני ניגודים יסודיים המהווים מסד עיקרי, פעיל ומכריע בתהליכי יצירת המרחב החזותי הזה, שבמצבו היצירתי האופטימלי יש בכוחו להביא לחידוש השפה האמנותית ומשמעותה. הניגודים הללו הם ההוספה וההפחתה, או הגודש והדילול, כאשר חבלי הבריאה היצירתיים מתחיל בגבול המפריד ביניהם: ההוספה, במובן של גודש ספונטני ואינטואיטיבי, שבו חפצים נאספים ומקובצים יחד והקשרים ביניהם עומדים למבחן כמו גם האפשרויות השונות לעצב אותם ולתת להם צורה. בעקבות שלב זה מגיע שלב ההפחתה, במובן של דילול והסרה של אלמנטים, שגדילה לא מבוקרת שלהם עלולה להשפיע לרעה על העבודה. פעולה זו מחייבת מודעות והבנה מעמיקות של האמנות, של ההיסטוריה שלה, השיטות שלה, האסכולות שלה והמלאכות השונות בה, וכמו כן היא דורשת כישרון טכני עילאי באמנות המיצב ויכולת עילאית לייצר מתחים ואיזונים בין מרכיבי המיצב השונים במטרה למשוך את הצופה ולעורר אותו מבחינה רגשית, חושית ואינטלקטואלית. בתהליך זה נוצרים קווים, רישומים, תצלומים ותצורות אמנותיות שאין מטרתם תצוגה המבוססת על האישי ולמען האישי, אלא הם מרכיבים השואפים להתמזג מתוך מודעות מלאה בחברה, באמנות ובהיסטוריה העשירה במשמעויות שלה. בתוך מסגרת זו מהווה הזיכרון הפרטי הזה חוליה בעלת חשיבות בסדרה קיבוצית מצטברת הקשורה להיסטוריה במרוצת הזמן, הטומנת רבות בחובה והשופכת אור על חלקים נסתרים בהיסטוריה.

בדרכנו לגלריה, סיפרה לי חנאן שהיא הייתה רוצה לאסוף את כל הפרטים ולהיות יכולה להקפיא את הרגעים האלה ואז לעצור את החיים. אמרתי לה שלו רק הייתי יכולה למחוק את זכרוני, מצידי שהחיים יימשכו או יפסיקו. אין זה משנה הרי, שכן הם הפכו לנטל כבד על גבי שכבר מתקשה לשאת את משקלם. שאלתי את עצמי, האם לחיים ולמה שהם טומנים בחובם יש משקל ברצון שלי למחוק? והאם יש להם גם רצון לאסוף את מה שפיזר הזמן? חנאן התמידה בחיפוש ובליקוט של שברי הזיכרון כמי שמחפשת אוצר אבוד וגילתה שרבות מן הסבתות, הדודות והשכנות נפטרו מדברים רבים שהתישו את נפשן אחרי התקופה הארוכה הזו. בשלב זה החלו שברי הזיכרון – אלה שנותרו ואלה שאבדו – להתפזר לנגד עיניה.

ארמלי [n1] הוסיפה לאסוף את החלקים החסרים והקיימים, בניסיון לחפור בנבכי היחסים הנסתרים שבין החומרים השונים לבין החפצים הישנים שמצאה, על מנת לארוג אותם מחדש ביצירה אמנותית שלמה ולהעבירם אלינו, מלב החיים אל הגלריה. בגלריה, מוּצאים הדברים מהקשרם החי במארג החיים והופכים למוצגים דוממים בתוך תבניות אמנותיות, אך כאלה המעבירים לנו מידע לא רק על הזיכרון, אלא גם על האפשרות הטמונה באמנות לחולל מניפולציות ועל יכולתה של האמנות להפוך רגעים חשובים עד מאוד למוצר ויזואלי הכומס סודות רבים, ושעל הצופה להתבונן בו ממושכות כדי לחלץ את מהותו הפנימית. מכאן, אנו נוכחים כי מה שאנו רואים אולי נוגע באמת במידה מסוימת אך אינו משקף אותה באופן מלא ומסודר כפי שהיא במוחנו, אלא כרסיסים הנעים במרחב מעורפל שאין ביכולתנו לחשוף אותו בשלמותו. וכאן עולות בפנינו מספר שאלות: האם ישנה אפשרות לשחזור האמת? האם יכולה האמנות לעשות זאת? והאם שחזור שכזה הוא מתפקידה?

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload