אפרת גל-נור, הדרך לעין חרוד #5: הזמן השבור

June 22, 2019

 

אפרת גל-נור

הדרך לעין חרוד #5 | הזמן השבור

 

 

אני חייב להכיר כל הר וכל רכס וכל עץ וכל שביל וכל איש וכל אישה בדרך לעין חרוד. מפני שמי שאינו מכיר את הדרך, שאינה קצרה אך גם לא ארוכה, לא יגיע.

(עמוס קינן, הדרך לעין חרוד, עם עובד, 1984, עמ' 81)

 

 

בספטמבר 2017 התחלתי ללכת ברגל מתל אביב לעמק יזרעאל, בהשראת ספרו של עמוס קינן הדרך לעין חרוד. הספר מתאר הוויה אפוקליפטית שבה מדינת ישראל נשלטת על ידי הצבא, אזרחיה הערבים "נעלמו", יישובים רבים הושמדו, והאזרחים שנותרו אינם מורשים להסתובב חופשי. במצב זה מחליט הגיבור לנסות להגיע לעין חרוד החופשית. 

רפי, גיבור הספר, פוגש דמויות שונות, ודרכן עולות השאלות: מי מוביל את הדרך? איזו אידיאולוגיה מנחה אותו? כיצד הוא מביט ומתנהג בשטח?

המסע לעין חרוד הולך ונעשה הזוי וקיצוני יותר ויותר, אבל לכל אורכו הוא מעוגן בנוף הישראלי על כל רבדיו. כך מתקיים בספר ממד של התבוננות עמוקה בארץ – בצמחייתה, בסלעיה, ביישוביה – אשר מעלה את העיסוק בסוגיות של אידיאולוגיה, היסטוריה, פוליטיקה, מסורת ומנהגים.

המסע הנוכחי מתקיים יותר משלושים שנה אחרי יציאת הספר, וגם הוא מזמן מפגשים עם אנשים וסיפורים מגוונים שבהם נחשפים כאב, טראומה, התעקשות על היום-יום ובעיקר מורכבות בלתי נתפסת, שבה הכול נגוע בהיסטוריה ובקונפליקטים.

תוואי המסלול הוכתב על פי ספרו של קינן,  אבל התוכן הוא תוכן עכשווי, מבוזר ומפוצל, שהולך ומסתבך.

אום אל-פחם היא התחנה החמישית בדרך, המורכבת מהנופים של ואדי ערה. היא מושפעת ממפגשים עם אנשים מקיבוץ מצר, הכפר מייסר, מצפה אילן, ברטעה, אום ריחן וכמובן, אום אל-פחם.

תודה מיוחדת מעומק ליבי לד"ר זיאד מחמיד, שהכיר לי את אום אל-פחם וסיפוריה, ובעיקר על כך שהיה לחבר אמיתי ופעיל במסע שלי לעין חרוד.

 

* שם התערוכה הינו פראפראזה לשם ספרו של מחמוד דרוויש, מילותיו של הזמן השבור, תרגום: ששון סומך, הוצאת קשב לשירה,2017)

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload