WADI LOGOO.png
Search

ראפת חטאב: חמלת חוטב העצים


ראפת חטאב: חמלת חוטב העצים

אוצרת: נאוה ט. ברזני

בשיחה ביני לבין ראפת חטאב ביולי 2019 הוא מספר על תהליכים. בנימת קולו ובמקצבי הטון אני מזהה הליכה. מצד אחד, היא ערה ומגיבה, ומצד אחר, היא מכילה, שקטה ואפילו משתהה. יש משהו רוחני מאוד בהליכה של חטאב, אבל גם חיפוש מעשי, קונקרטי. מעת לעת הוא שולח אליי דימויים של חפצים שנאספו אליו מתוך אותו מבט ומציין את החשיבות של היותו מודע לסביבה. אותם אובייקטים, מתנות הקיום, הם הסמנים של חטאב להיותו דרוך בתפקידו כאמן אל מה שקורה ואל מה שנמצא. ממש כשם שמוריס מרלו-פונטי (Merleau-Ponty) כותב: "ראייתו של הצייר לומדת רק כשהיא רואה".[1]

המקריות, שאיננה מקרית, נלכדת בעיסוק האינטנסיבי של חטאב, המשוטט ולוכד התרחשויות, בין שהן מצויות בחפץ, במילה, או במחשבה. משאסף אליו את האובייקטים שנקרו במסעו הוא מניח להם לעשות בו כרצונם ונודד בתוכם: "את החפצים אני מפענח כסימנים, אני נכנע להם, נענה להם". אני מצטרפת לדרך והולכת אחרי חטאב, אבל לא תמיד מצליחה לראות את הדמות ההולכת ומיטשטשת לפניי, הרבה לפניי.

אחרי שנים של עשייה בשדה האמנות חטאב עוד תוהה ושואל מה תפקידו כאמן ומדוע הוא עושה אמנות. בספר שעוסק במיסטיקה סופית הוא קורא על דיאלוג בין ציפורים שמנוהל על ידי הדוכיפת, מנהיגת הציפורים, שמציעה יציאה למסע רוחני כדי למצוא את הציפור המיתית סימורג. אותה הדוכיפת, שמבקשת להוביל את הציפורים במסע שיזכך את הראייה ואת המבט, היא אחת התשובות על שאלותיו של חטאב בנוגע לתפקידו של האמן.

בדיוק כשאני מרגישה שהנה הצלחתי לראות ולהדביק עוד כמה צעדים במסעו של חטאב, הוא מספר שהדרך מסתעפת; ומוסיף שחמלת חוטב העצים "היא עוד נקודה במסע אין-סופי של תהליך שאופיו להמשיך".

[1] מוריס מרלו-פונטי, העין והרוח, תל אביב: רסלינג, 2004, עמ' 40.

4 views