WADI LOGOO.png
Search

חוה מחותן: מצב 2020


חוה מחותן: מצב 2020

אוצרת: נוגה מגדל

חוה מחותן היא אמנית ותיקה ומוערכת, מהאמנים הבולטים והמובילים בפיסול הישראלי. בשבעים השנים האחרונות הציגה תערוכות רבות בארץ ובעולם וזכתה להכרה ולהוקרה. יצירתה הרחבה נמצאת באוספים של מיטב המוזיאונים בארץ.

מחותן החלה את דרכה האמנותית במסע של חיפוש דרך בסבך האמנותי-אינטלקטואלי שאפיין מדינה צעירה בהתהוות. הנגב (מקום מגוריה) הצחיח וההיולי וכוחותיו החזותיים היו מקור השראה ליצירתה. הבידול והריחוק ממרכזי האמנות הביאו אותה להעמקה ולהתבוננות פנימית בד בבד עם התנתקות ממה שהיה "מקובל" באותן שנים ומציאת דרך ביטוי ייחודית לה.

בשנות השמונים יצרה מחותן סדרת מיצבים בתגובה למלחמת לבנון ולסכסוך הישראלי-פלסטיני. ב-1984, בהשפעת אירועים קשים אלו יצרה מחותן עבודה סביבתית מחאתית בהר סדום. שורות של שקים – מטענים כבדי משקע ומשקל – מוטלים בחפירות ישרות על פני האדמה. לדבריה, "כל אחד שחי בארץ הזאת יודע מה יש כאן. שקים, שורות וגומחות בקרקע מסודרים בצורה המראה כי אין סוף לגומחות שעוד יחפרו כאן". באותן שנים חזרה מחותן ליצור דימויים שבסיסם הוא דמות אנוש, ודרכם בחנה מושגים כגון חידלון, חוסר אונים, סופיות ומוות.

בתערוכה מצב 88 הציבה מחותן דמויות עשויות בד ותחבושות גבס על גבי כנים שחורים. "פרטי הגוף נעלמים ומונעים שיוך אינדיבידואלי. פיותיהם סגורים וניטלה מהם יכולת ההבעה. האיברים היחידים הניתנים לזיהוי הם העיניים והאף".[1] הגבס הכרוך עליהן מדמה דמויות חסרות חיים בתכריכים. לצדן, טור של דמויות שחורות מברזל – קהל צופים אילמים, שעיניהם הצהובות מביטות בנו בכאב ובאימה. "שורת העדים, כמוה כמקהלה בתיאטרון היווני, מסתכלת בדרמה המתרחשת לנגד עיניה, אך בניגוד למקהלה, קולה לא נשמע".[2]

פסליה של מחותן נעים על נתיבי זמן רבים וכוללים התייחסות לאירועים היסטוריים פוליטיים-אקטואליים. היא מתייחסת לערכי העבר, וכנגדם מביאה מערכת חלופית של רעיונות ומושגים באמצעות פיסול ישראלי עכשווי המבטא את המציאות המורכבת של המקום שבו היא/אנחנו חיים.

מחותן מביטה בתהפוכות החברה הישראלית כנביאה בשער.

התערוכה מצב 2020 בוחנת השתנות ומבקשת תקווה.

[1] שלומית הייט (אוצרת), מצב 88, מתווים, מוזיאון הרצליה.

[2] חיים פינקלשטיין, "אמנות קיומית", בתוך: חוה מחותן: עבודות (קטלוג תערוכה), מוזיאון באר שבע לאמנות ישראלית, 1989, עמ' 3.

.

4 views