WADI LOGOO.png
Search

אלישבע פרנקפורט-סמית | רשות הטבע


אלישבע פרנקפורט-סמית | רשות הטבע

אוצר: יאיר ברק

ארץ עודנה ישנה

מה יודע למסור תצלום? לכאורה את מה שניתן לראות בו: קווים, משטחים, חומר ואור. התצלום יודע לספר את רשימת המצאי שלו, את האונטולוגיה הגלומה בו. ואולם תצלומיה של אלישבע פרנקפורט-סמית חותרים תחת ציפיותינו מן הצילום בכך שהם מספקים רשימת מצאי חסרה, שברים חזותיים.

בשנת 1948, מיד לאחר הכרזת העצמאות והקמת מדינת ישראל, ננטשו קרוב ל-500 יישובים ערביים. מקצתם נעזבו בלית ברירה, אחרים גורשו באופן אקטיבי. אלישבע פרנקפורט-סמית מצלמת מעט מן המקומות שבהם ישבו כפרים ערביים לפני המלחמה. היא איננה מספרת את שהיה, אלא טווה דימוי של מה שישנו. את התצלומים אופפת תחושת דממה והיעדר, רמז דק לטרגדיה היסטורית. מיעוטם נושאים מידע שעשוי להאיר את הנִרְאֶה במראות מן העבר – חורבת בית ישן, קבר שייח', חומת אבן. באחרים, שהם רוב העבודות בתערוכה, פני השטח מסמנים טופוגרפיה ים-תיכונית, שעל פניה נפרשת ההכרה כי דבר אינו מספר את עצמו.

בשנת 2019 הציגה פרנקפורט-סמית את התערוכה ארץ ישנה בגלריה השיתופית בקיבוץ כברי, ובה תצלומים של תשעה כפרים פלסטיניים חרבים. לקראת התערוכה הנוכחית יצאה פרנקפורט-סמית למרחבי רמות מנשה ומורדות הכרמל, לחפש שרידי כפרים בסביבה הקרובה יחסית לוואדי עארה.

בשלושה תצלומים יחידים בתערוכה מופיעות דמויות; אלו הם תושבי האזור – פייסל מחג׳נה, סולימן פחמאווי ואמין אבו חמזה – שנענו לבקשתה של פרנקפורט-סמית להיות לה למורי דרך. המשפחות שלהם נאלצו לעזוב את בתיהן, ושלושתם בקיאים מאוד בתולדות המרחבים האלה. בתצלומי הדיוקן נראים המצולמים כשנוכחותם אורגנית. הם שייכים למקום הזה, למנעד הצבע שלו, לטמפרטורה שלו.

בתצלומים אחרים בתערוכה נראות פיסות נוף ובהן עדויות סמויות לחיים אחרים. מתחת לכרי העשב המוריק נחשפות אבן שפה, מדרגה בחזית בית הספר. בתצלום אחר מטע זיתים ותיק, בקדמתו גוש גדול של שיחי צבר, וסביבם נטועים אורנים וברושים – התכסית הבוטנית של הבוסתן הפלסטיני נמהלת בעצי מחט של הבוסתן הציוני. בתצלום אחר נראה בית קברות ישן. איש לא נקבר בו מאז ננטש. בני משפחה גידרו את השטח באמצעות גדר תיל. לפני שנים מספר ביקש בצוואתו אדם קשיש, מעקורי אום אל-זינאת, להיקבר במקום. "אם לא לחיות שם", אמר, "אז לפחות למות". מסע הלוויה שלו הסתיים במפגש עם עשרות אנשי כוחות הביטחון הישראלים שהמתינו סמוך למקום, על מנת לוודא שגם המת לא יחזור לכפרו.

שוב ושוב העין מבקשת לחבר את מערך הדימויים, לבסס את הסיפור, אך נכשלת לנוכח הטופוגרפיה המקוטעת שמציגים התצלומים. מבחינה זו, רשות הטבע אינה מראה אירועים היסטוריים, אלא את האפשרות להשתחרר מן העיוורון החוסם אותנו מלראות אירועים אלו. לצד התצלומים בתערוכה מוצג מקבץ שמות ערביים כתובים בתעתיק עברי. אלו הם שמות שבעת הכפרים שבהם צילמה פרנקפורט-סמית: אל-לאג׳ון, אום אל-זינאת, חובייזה, קאניר, אל בטאמת, ואדי עארה, איגזים. השמות כתובים בדיו בהירה ומנוקדים על מנת לדייק את הגייתם. זו עבודת סאונד דוממת, והשמות מפעמים כמו צליל בחלל התערוכה. עבודה זו היא אינדקס המהווה מונומנט זעיר ומחווה פואטית למה שהצילום אינו יודע לומר או לכתוב.

***

תודה מקרב לב לפייסל מחאג'נה, סולימאן פחמאוי, אמין אבו חמזה וקייס פחמאוי.

תודה לדואיין.

22 views

Recent Posts

See All