WADI LOGOO.png
Search

עמית ברלוביץ | שבעת העמקים





עמית ברלוביץ | שבעת העמקים


ים המלח, 2018, 18 דקות, 16 מ"מ

עריכה: גודפרואה פוריי | צילום: זיו ברקוביץ, דניאל מילר, איתי גרוס | כוריאוגרפיה: עדי בוטרוס | מוזיקה מקורית (קמנצ'ה – כלי קשת פרסי): נועם דיין | עיצוב סאונד: מיכאל גורביץ' | עיצוב תלבושות: טלי קושניר, אודליה ארנולד


עמית ברלוביץ היא צלמת ויוצרת סרטי אמנות. בעבודותיה האחרונות היא יוצרת עיבודים חזותיים לטקסטים ספרותיים מכוננים בתרבות המערבית והמזרחית, ומשקפת דרכם את עולמו הרגשי של האדם באשר הוא אדם.


את סרטה החדש בן שבעת הפרקים – שבעת העמקים – בחרה ברלוביץ לצלם באזור ים המלח. הנוכחות המיוחדת של ים המלח/ים המוות מתעתעת ועלולה לעורר בנו תחושה שהוא נצחי, ועם זאת הוא פגיע ובר-חלוף כמו האדם. בנוף הזה, הקדום והמופלא, נערות ונערים מבצעים שורה של פראזות – מחוות גופניות בתנועה מצומצמת וסמלית – שמרמזות על מסע (או על חקירה אישית-נפשית ותודעתית) שהאדם יוצא אליו בחיפוש אחר דרכים להתמודד עם עצם הווייתו ועם קיומו בעולם.


הסרט נוצר בהשראת הפואמה ועידת הציפורים, שחיבר במאה ה-12 המשורר והמיסטיקן הסופי פאריד א-דין אטאר. אטאר מתאר את המסע הפנימי של האדם בדמות סיפורם של מנהיגי הציפורים היוצאים לחפש אחר משמעות. המיסטיקה, האמת ויכולת ההמצאה הנתפסות כמהות הסופיזם מתקיימות אצל אטאר בדמותם של שבעה עמקים, המסמלים את החיפוש, האהבה, ההבנה, הניתוק, האחדות, הפליאה, הוויתור והמוות.


״שואלת אחת הציפורים על אורך המסע


שומר הדרך, ראשינו מסוחררים

מכובדו של המסע הזה.

הדרך שלפנינו נראית מפרכת.

כמה רחוק הוא היעד, חבר?

הדוכיפת מספר על שבעת העמקים


ציפור יקרה ונחפזת, איש אינו יודע

כמה רחוקה הדרך עד שערי החצר הגדולה

איש מעולם לא יצא למסע הזה וחזר

כי כל עובר אורח שמגיע

אובד ונעלם.


יש שבעה עמקים שעלינו לעבור

כדי להגיע אל דלתו של האהוב.

הראשון הוא עמק החיפוש,

ואחריו עמק האהבה.


השלישי הוא עמק הידע,

הרביעי, עמק הניתוק,

ואחריו עמק האחדות.


השישי הוא עמק הפלא,

כשאתה מגיע לשביעי,

עמק העוני והכיליון,

לא תוכל להמשיך משם הלאה. כוח הרצון יאבד, תיכנע ותיסחף פנימה.

אם תגיע כטיפה, תצטרף ותהפוך לאוקיאנוס.״ (1)


כמו בפואמה, גם בסרט הצופה עובר דרך שבעה עמקים. ברלוביץ יצרה עם השחקנים משחק עדין שבו התודעה מכתיבה מהלכים דרמתיים; אלה, מצד אחד, שונים מן המקור, אך מהצד השני יוצרים סינרגיה מלאה בין הטקסט הקדום לפעולות המונוטוניות של השחקנים, עד להשגת הזיכוך של האני הקולקטיבי לישות אחת מוארת. מול עינינו הולך ונרקם בעדינות אין קץ המסע מתחילתו ועד סופו, הסגידה לטבע כטבע, השחרור מכבלי הבורות, הוויתור, האמת הנצחית (האינסוף).


עדי אנגלמן



Attar, The Conference of the Birds. Translated by Sholeh Wolpé . New York: W. W. Norton & Company, 2017. The Seven Valleys, p. 252.



86 views